פסק-דין בתיק ע"ו 17670-07-12

1.         המשיב מאושפז בכפיה בבית החולים "שער מנשה" לאחר שהואשם בביצוע עבירות מין חמורות, שנעברו על ידו ביום 17.4.09, הכל כמפורט בכתב האישום שבתיק מס' 1024/09  של בית  המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. לאחר שהוברר כי הוא חולה (סכיזופרניה פרנואידית), ההליך הפלילי הופסק, והוצא כלפיו צו אשפוז מיום 26.11.09.

            מאז, מטופל המשיב בבית החולים, וכמצוות סעיף 28 לחוק טיפול בחולי נפש תשנ"א-1991 (להלן: החוק) בא עניינו לדיון בפני הוועדה הפסיכיאטרית לפחות אחת לששה חודשים, והיא מוסמכת להחליט, בין היתר, אם לאפשר למשיב לצאת לחופשות, אם לפי שיקול דעת הרופאים, או כפוף למגבלות אותן קובעת הוועדה.

2.         לאחרונה דנה הוועדה בעניינו של המשיב ביום 27.6.12. היא החליטה להתיר למשיב לצאת לחופשה מוגבלת בזמן, במקום, ובתנאים נוספים כקבוע בהחלטתה, ועל כך מלין המערער. לטענתו, נוכח חומרת העבירות ושאט הנפש כעולה בהכרח מן המתואר בכתב האישום, ולאור הסיכון לציבור שבהתהלכו של המשיב חופשי מחוץ לבית החולים, אין להתיר את החופשה. החלטת הוועדה, לטענת המערער, היא בלתי סבירה ונדרשת התערבותו של בית המשפט על מנת לשנותה.

3.         לטענת המשיב החלטת הוועדה סבירה ואין להתערב בה.

4.         עיון בדו"ח הוועדה מיום 27.6.12 מעלה כי התייחסות הוועדה לעניינו של המערער הייתה רצינית ומעמיקה.

            בבדיקה הייתה הופעתו של המשיב מסודרת, המודע היה צלול והחשיבה מאורגנת. יחד עם זה בלט סף גירוי נמוך וניסיון לקלוע לכוונת השואל. הבעת הצער נמצידו של המשיב נראתה כתיאטרלית, יותר מאשר כהבעת חרטה ממשית אותה קשה היה למשיב בטא מחמת הליקוי הפוסט-פסיכוטי שבו. הקשב והריכוז היו שמורים; הייתה במשיב תובנה חלקית באשר לחומרת מעשיו ושיפוטו לגבי המותר והאסור, הטוב והרע היה חלקי.

            הוועדה מפרטת בדו"ח סדרה של תרופות שבאמצעותן מטופל המשיב. המסוכנות שבו לעצמו ולאחרים הוערכה כנמוכה, ולאור זה החליטה הוועדה על "מתן חופשה מוגבלת בזמן ובמקום. חופשה עד 6 שעות בליווי מבוגר אחראי שיכולתו לפקח על החולה בעת החופשה תיבחן ע"י מנהל המחלקה באיזור פרדס-חנה חדרה בלבד. יש להקפיד" ציינה הוועדה, "שהחופשה ניתנת בסמוך לאחר קבלת הזריקה לדיכוי היצר המיני."

            עוד מפורטת בהחלטה התייחסות לחוות דעתו של ד"ר זר ציון באשר למסוכנות המינית שבמשיב, בה צוין כי המשיב נוטל טיפול תרופתי (אמפולה דפו פרוברה, קלונקס, אמפולה פלודקט, דפלפט, טרוקטיל, דקינט) לדיכוי היצר המיני זה 8 חודשים באופן עקבי. יחד עם זה, ביקשה הוועדה כי "המרכז להערכת מסוכנות תחווה את דעתה באופן ממוקד לשאלה האם מתן חופשות המגובות בטיפול תרופתי לדיכוי היצר המיני, יש בהם כדי להשפיע על רמת המסוכנות (למשך זמן) ואם כן, מהי רמת המסוכנות בנסיבות אלה. במידה והחולה יתחיל לצאת לחופשות קצרות לפני הבדיקה הנדרשת, יש גם לבדוק את התנהגותו במהלך החופשות הקצרות שניתנו לו."

            הוועדה נימקה את החלטתה והסבירה כי היא מעניקה את החופשה "לאור ממצאי הבדיקה ומכתב הרופא המטפל ובמיוחד לאור העובדה שהחולה מטופל תקופה ארוכה בזריקות ומביע רצון להמשיך בכך ובמהלך כל האשפוז לא היו אירועים של הטרדות מיניות במסגרת אשפוז כה ארוך והאירוע החריג היחיד האחרון שהיה בחצי השנה האחרונה לא היה בתחום המיני."

5.         חוות הדעת האמורה שעמדה בפני הוועדה נושאת תאריך 9.7.11. החלטת הוועדה היא, כאמור, מיום 27.6.12. במצב דברים זה הצעתי לצדדים והם הסכימו, כי תוגש הערכה מחודשת ומעודכנת מאת ד"ר זר ציון אשר תתייחס ישירות לחופשה, למגבלותיה ולתרופה אותה מקבל המשיב עם יציאתו לחופשה.

6.         בעקבות זה מונחת בפני חוות דעת מעודכנת של ד"ר זר ציון מיום 11.8.12. הוא בדק את המשיב ביום 30.7.12. חוות דעתו מפורטת ומבוססת. היא מעלה מצד אחד את הנתונים השונים בדבר הפסיכופתיה ממנה סובל המשיב, סוקרת את עיוותי החשיבה שבו, מסבירה את דרכי הטיפול בו ובסופו של דבר קובע הפסיכיאטר כי "הטיפול התרופתי (הניתן למשיב) מפחית את האיום, את הסיכון המידי של האדם מפני שמצליח לרסן את התנהגותו על ידי הדיכוי ההורמונאלי. מדובר בגורם חיצוני המונע להוציא את הנטייה מהכוח הפועל. לאור האמור ניתן להסיק שכל עוד הנבדק מטופל תרופתית דפו-פרוברה, הסיכון להישנות התנהגות מינית פוגעת, בעת חופשות קצרות בליווי מבוגר אחראי, הנו נמוך ביותר. המלצתי הנה כי בנוסף להמשיך במתן טיפול יתבצע ניתור (צ"ל: ניטור) מתאים על ידי מעקב אחר רמת טסטוסטרון בדם אחת לשבועיים וזאת על מנת לוודא שהושגה המטרה הממשית של הטיפול."

7.         לטענת באת כוח המערער אין בכוחה של חוות הדעת המעודכנת כדי להצדיק אי התערבות בהחלטת הוועדה. הגב' ברזני מפנה לקורה אודות המשיב במהלך האשפוז. היא מפנה לאירועים שונים כגון התגרות של המשיב במטופל אחר ולדעתה הדברים מעידים על כך שטרם בשלו התנאים למתן חופשות.

            עוד טוען המערער כי יש להחיל על המשיב את הכלל המחמיר שנקבע לגבי מי שאושפז בכפייה לאחר שביצע מעשה רצח או ניסיון לרצח כאשר אך כפסע היה בין הפגיעה בקורבן לבין גרימת מותו (על כך ר', בין היתר, ע"ו (מחוזי חיפה) 46034-07-11 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני, מיום 17.8.11, ע"ו (מחוזי חיפה) 52782-09-11 פלוני נ' הוועדה הפסיכיאטרית ליד בית החולים שער מנשה, מיום 2.10.11, וכן ע"ו (מחוזי חיפה) 38080-05-12 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני, מיום 3.6.12). ובאשר לעברייני מין ר' ע"ש (מחוזי חיפה) 563/08 מדינת ישראל נ' פלוני, 18.7.08 וכן, ע"ו (מחוזי חיפה) 17569-08-11 פלוני נ' הוועדה הפסיכיאטרית ליד בית החולים מזרע, מיום 22.8.11.

            עמדת המשיב היא כי החלטת הוועדה סבירה, כך במיוחד לאור חוות הדעת המעודכנת שניתנה על ידי ד"ר זר ציון בה נקבע כי המסוכנות שבמשיב בהיותו בחופשה היא נמוכה, בעיקר לאור הטיפול הספציפי שהוא מקבל בזריקה הנזכרת לעיל. עוד מפנה עורך הדין מועלם לאמצעים שננקטו בנלווה לחופשה, על ידי הגבלת החופשה בזמן ובמקום, תוך ליווי של מבוגר אחראי.

8.         באשר לחולה שביצע מעשה רצח נקבע כי אין להוציאו לחופשות אלא לאחר שחל בו שינוי יסודי ובסיסי עקב טיפול שניתן לו לאורך זמן, שינוי יציב ובר קיימא אשר יש בו כדי לשלול, בוודאות קרובה את הסיכון לציבור או למי ממנו, בהיותו של החולה בחופשה. אין זה כלל טכני. הוא מהווה ביטוי לאיזון הנדרש ולהתייחסות המפורטת והמעמיקה הנדרשת מצד הוועדה, תוך התייחסות לפרמטרים הנזכרים בכלל, כאשר היא דנה במתן חופשות למי שביצע מעשה רצח. זאת לאור חומרת העבירה ותוצאתה הקשה לאחר שהחולה חצה, מחמת מחלתו, קו אדום, שמא הוא יחזור על מעשהו בהשפעת מחשבות השווא שבו ופעילות מחלתו. לפיכך נדרשת התייחסות מחמירה גם למקרים דומים חמורים במיוחד שעה שמחלתו של החולה פעילה והעניין על פי טיבו מעורר אפשרות ממשית של רצידיביזם והישנות של המקרה. כך, שעה שדנתי בעניינם של חולים עברייני מין - פדופילים, ראיתי להתייחס אליהם גם כן על פי הכלל המחמיר כאמור, בשינויים המתחייבים.

            אולם, אין פירוש הדבר שאסור להוציא לחופשה חולה שביצע מחמת מחלתו מעשה רצח או שהוא עבריין מין, על אף מהות הפרשה והוחמרה שבה, שהביאה בסופו של דבר לאשפוז בכפייה. הכל הוא עניין של איזון בין הצורך בשמירה על האינטרס הציבורי ובטחונו של הציבור לבין הימנעות מהגבלה מופרזת על חירותו של החולה והצורך לתרום לשיקומו, לקידום הטיפול בו ולשמירת כבודו על ידי מתן חופשה.

9.         באשר למשיב:

הוועדה שקלה את עניינו בקפידה. נראה לי כי היה זה מוקדם מדי להחליט בעניינו שעה שחוות הדעת בדבר המסוכנות המינית שבמשיב לא הייתה מעודכנת ולא התייחסה במפורש לאמצעי התרופתי אותו הוא מקבל (הזריקה הנ"ל). באה חוות דעת החדשה, מפורטת ומעמיקה והיא קובעת כי המסוכנות שבמשיב נמוכה ביותר כל עוד הוא מקבל את הטיפול הנדרש. הוסף לכך את הגבלת החופשה בזמן ובמקום (עד 6 שעות באזור פרדס-חנה חדרה), וכן את הליווי באמצעות מבוגר אחראי ועל כך יש להוסיף את פיקוחו של הרופא אשר ידאג לכך כי החופשה תינתן סמוך לאחר מתן הזריקה. עוד יש להוסיף בדיקה של רמת הטסטוסטרון בדם אחת לשבועיים.

            בא כוח המשיב נתן הסכמתו, בתשובה לפנייתי, כי יוחל במתן חופשות למשך 3 שעות בלבד במקום למשך 6 שעות. גם בכך יש אמצעי זהירות, לראות כי חופשות קצרות אלה מתנהלות ללא תקלות כך שלאחר מכן ניתן יהיה להאריכן למשך 6 שעות.